חרדה אצל ילדים

חרדה אצל ילדים היא תופעה נפוצה ולעיתים קרובות גם חמקמקה למדי. מצד אחד, היא מהווה חלק בלתי נפרד מתהליך ההתפתחות הנורמלי בילדות, אבל מצד שני, במקרים מסוימים היא עשויה להצביע על מצוקה שמומלץ לטפל בה, משום שהיא עלולה לפגוע בתפקוד של ילדים בתחומים שונים בחיים ובהתפתחותם הנורמטיבית.

במאמר זה נדון בפחדים טבעיים של ילדים לפי גיל ובגורמים לאותם פחדים. לאחר מכן נסביר כיצד להבחין בין פחדים נורמטיביים לבין חרדות שכדאי לטפל בהן, ולבסוף, נסקור בקצרה את שיטות הטיפול שעוזרות לילדים שסובלים מחרדה.

חרדה אצל ילדים - מה ההבדל בין פחדים טבעיים לחרדה שדורשת טיפול?

המערכת הרגשית שלנו מתפתחת כבר בשלבי התפתחות העובר ברחם, ורגשות כמו פחדים ודאגות עוזרים להעביר מסר לאחרים (למשל ילדים נבהלים מרעש חזק ונצמדים להורים כדי שהם ישמרו עליהם מפני סכנה). פחדים עוזרים לנו להגן על עצמנו מפני איום ודאגות גורמות לנו להתכונן לבאות ולהתמודד עם אתגרים בצורה פרודוקטיבית ואקטיבית.

פחדים של ילדים משתנים בהתאם לגילם. עם זאת, כשילדים מגיבים בעוצמות גבוהות של פחד גם בזמן שלא נשקפת להם סכנה אמיתית, וכאשר הם גורמים  להם להימנע ממצבים רבים (למשל, להיפגש עם חברים, להשתתף בשיעור, לישון לבד במיטה), או אז מדובר בחרדה שמפריעה לילדים לשגשג ולמצות את הפוטנציאל שלהם.

אילו פחדים נפוצים בינקות ובגיל הרך?

חרדת פרידה היא שלב התפתחותי טבעי שמתחיל בדרך כלל בגיל 6-8 חודשים ומגיעה לשיאה בסביבות גיל שנה עד שנה וחצי. בשלב התפתחותי זה, ילדים מתחילים להבין שהם ישות נפרדת מההורים ושהם תלויים בהם. משום כך, בתגובה לפרידה מההורים הם יכולים להגיב במצוקה - לבכות בזמן שהם נפרדים מההורים בבוקר בגן, להיצמד אליהם ולסרב להרפות מהם.  

עם זאת, התגובות הללו הן נורמטיביות לשלב התפתחותי זה והן חולפות מעצמן עם  ההתפתחות המוטורית, הקוגניטיבית  והרגשית. כשהמוח של הילדים מתפתח, הם מתחילים להבין שאנשים יכולים להיעלם ולחזור - מושג שנקרא: "קביעות האובייקט". ההתבגרות של המוח והתפתחות "קביעות האובייקט" מפחיתות את החרדה, משום שהילדים מבינים שההורים לא נעלמים אלא עוזבים ואז חוזרים.

כמו כן, הילדים בהדרגה לומדים להירגע בכוחות עצמם, הזיכרון מתפתח וכתוצאה מכך הם מסוגלים להיזכר בקול ובריח של ההורים שלהם ולהבין שגרות ודפוסים, למשל: "אמא תמיד חוזרת אחרי שאני מסיים לאכול".

להבחין בין מה שמסוכן למה שבטוח

בסביבות גיל שנתיים-שלוש הילדים נעשים יותר עצמאים, מה שגם מפחית את התלות הרגשית הקיצונית שלהם. בגיל זה אבל מופיעים פחדים נוספים, כמו פחד מזרים (הרבה פעמים פעוט יתחבא מאחורי ההורה כשמגיעים אורחים זרים), פחד מרעשים חזקים (במקרים כאלה הפעוט או הפעוטה יכסו את האוזניים בזמן שעובר לדוגמה אופנוע מהיר) ועוד. לעיתים חיה ידידותית כמו כלב קטן עלולה לעורר תגובת פחד גם היא, משום שהילדים עדיין לא באמת למדו להבחין בין מה שמסוכן למה שבטוח.

עם חלוף הזמן, החרדה מתמתנת. אבל יכולות להיות עליות וירידות, במיוחד בתקופות מלחיצות או בזמן של שינויים (למשל, הולדת אח או אחות חדשים, מעברים שדורשים תקופת הסתגלות).

כיצד באים לידי ביטוי פחדים בגיל הגן?

בין גיל 3 ל-5, עולמם של הילדים מתרחב והם נעשים יותר מודעים לשינויים בסביבה. גם עולם הדמיון שלהם מתפתח ולכן בגיל זה מופיעים פחדים "קסומים": מפלצות מתחת למיטה, רוחות רפאים, מכשפות. משום כך, ילדים עשויים להתעקש שלא יכבו את האור בלילה, או לבקש שיבדקו את הארון לפני השינה כדי לוודא שלא מסתתרת בתוכו מפלצת. חשוב להבין שפחדים אלו הם חלק מתהליך ההתפתחות הטבעי. הילדים מפתחים יכולת לחשוב על דברים שלא קיימים כאן ועכשיו, אבל עדיין מתקשים להבחין בין מציאות לדמיון.

חרדת פרידה ופחדים מחושך ויצורים דמיוניים נוטים לחלוף עם הזמן, במיוחד כאשר ההורים מגיבים באמפתיה ובאופן רגוע ושומרים על שגרה קבועה. בנוסף, באופן טבעי בחיי היומיום, ילדים נחשפים באופן הדרגתי לפרידות קצרות, לחושך ועוד ובדרך זו הם נוכחים לדעת שמה שהם דמיינו וחששו ממנו לא באמת קרה, מה שעוזר להם להבחין טוב יותר בין מציאות לדמיון.

מה מאפיין חרדה בגיל בית ספר יסודי?

בגילאי 6 -11, הילדים נחשפים לעולם גדול ומורכב יותר ולאירועי חיים כמו פרידות מחברים, סכנות ומעברים בין מסגרות ומקומות. בשלב זה מופיעים פחדים מציאותיים וממוקדים יותר. כך לדוגמה, ילד בכיתה ב' שמסרב ללכת לבית הספר מכיוון שהוא חושש ש"יקרה משהו לאמא", או ילדה בכיתה ד' שבודקת שוב ושוב כדי לוודא שדלת הכניסה לבית נעולה, כיוון שהיא חוששת שגנבים יפרצו הביתה.

בנוסף, מתחילות להופיע דאגות חברתיות כמו פחד לעשות טעות מול הכיתה, לחץ לפני מבחן וחשש שלא יזמינו אותם  ליום הולדת של חבר או חברה.

בעוד שיש ילדים שמבטאים את הפחדים שהם מרגישים בצורה ברורה: "אני מפחד", יש ילדים שמבטאים את הפחדים והדאגות שהם מרגישים באמירות כמו  "משעמם לי בבית הספר", "משעמם לי לבד" "לא בא לי".  יש ילדים שמתקשים לתפוס את המושג חרדה וחשש ומשתמשים במילה "משעמם" כדי לתאר את העצב או החרדה שהם מרגישים במצבים שהם חוששים מהם. ילדים אחרים, אומרים שמשעמם להם או "לא בא להם" משום שהם מתביישים ברגשות אלה ומנסים להסתיר אותם.  

איך נראית חרדה בגיל ההתבגרות?

בגיל ההתבגרות - 12 ומעלה - הפחדים נעשים פחות גלויים לעין ויותר מופנמים, משום שמתבגרים מבינים שהם גם יכולים להסתיר אותם מאחרים. הפחדים האופייניים לגיל ההתבגרות הם בעלי אופי חברתי, זאת מכיוון שמתבגרים נמצאים בשלב שבו הם מקבלים יותר דופמין מאישור וקבלה חברתית, בפרט מבני גילם, מה שהופך דחייה לכואבת במיוחד עבורם.

גיל ההתבגרות הוא תקופת עיצוב הזהות האישית. מתבגרים תלויים לרוב במשוב חברתי כדי להבין מי הם, ולכן ביקורת מאיימת על תחושת העצמי המתפתחת. הם רוצים עצמאות מההורים, אבל גם שייכות לקבוצת השווים. דבר זה הופך את דעתם של החברים לחשובה מאוד. מעבר לכך, החשיבה של מתבגרים מאופיינת באגוצנטריות. כלומר, הם חושבים לדוגמה שכולם מסתכלים עליהם ושופטים אותם. תופעה זו נקראת "קהל דמיוני", והיא מגבירה עוד יותר את החרדה החברתית.

לפתח מיומנויות עם ההתנסות

בנוסף לכך, מתבגרים מתמודדים עם מצבים חברתיים שמאתגרים את הכישורים החברתיים שלהם. משום כך, הם מרגישים חוסר ביטחון ופחד לטעות ולהביך את עצמם. הפחדים מאובדן הערכה ודחייה יכולים לגרום להם להימנע ממצבים חברתיים והם מספיק מתוחכמים בשלב זה כדי לנסות להסתיר אותם מאחרים.

כך למשל, נערה שנמנעת מלהשתתף בשיעורי ספורט בתואנה שהיא לא מרגישה טוב בעוד שהקושי נובע מחשש שיצחקו עליה או יעבירו ביקורת על הגוף או היכולות הספורטיביות שלה, או נער שנמנע מללכת למסיבות בתואנה שהוא עסוק, אבל למעשה חושש שיצחקו על הדרך שבה הוא רוקד.

עם ההתנסות והלמידה, המתבגרים מפתחים מיומנויות חברתיות יותר מורכבות. גם הפחדים האלה הם טבעיים וחולפים עם הבשלת המוח, גיבוש הזהות וההפנמה של המיומנויות החברתיות המורכבות.  

חרדות בילדות – אז איך נבחין בין חרדה "רגילה" לכזו שיש לטפל בה?

ישנם כמה סימנים שיכולים להעיד על כך שילדים ומתבגרים מרגישים חרדה בעוצמה החורגת מהנורמה:

1. החרדה משתלטת על חייהם של הילדים – היא מפריעה לשגרה וגורמת להם להימנע מפעילויות יומיומיות. למשל, כאשר ילד מסרב ללכת לבית הספר או נמנע בעקביות ממפגשים חברתיים.
2. החרדה וההימנעות נמשכות לאורך זמן – שבועות או חודשים, מבלי להראות סימני שיפור.
3. תסמינים גופניים ללא ממצא רפואי – הילדים מתמודדים עם תסמינים גופניים כמו כאבי בטן, קושי בהירדמות או עייפות מתמשכת.
4. רגרסיה התנהגותית – חזרה לדפוסי התנהגות המאפיינים גילים צעירים יותר, כמו הרטבה ותלות מוגזמת בהורים.

במצבים כאלה, חשוב להתייעץ עם פסיכולוג ילדים או מטפל רגשי מוסמך, כדי לבחון את הצורך בהתערבות.

איך טיפול רגשי יכול לעזור לילדים עם חרדה?

טיפול רגשי לילדים שניתן על ידי מטפלים מוסמכים (פסיכולוגים קליניים, פסיכיאטרים , מטפלים באמצעות אומנויות ועו"ס קליניים),  עוזר לילדים לפתח מודעות רגשית, במילים אחרות, הוא מלמד אותם להבין ולבטא רגשות, ודרכי התמודדות שהמכנה המשותף להם הוא ויסות רגשי. באמצעות ליווי מקצועי, הילדים לומדים  לזהות את המחשבות שגורמות להם לדאוג ולהרגיש חרדה, ולווסת ולנהל אותם בעזרת חשיבה ודפוסי התנהגות שתורמים להסתגלות יותר בריאה ומותאמת.

על מנת לעודד ילדים להיות שותפים פעילים בטיפול, המטפלים מעבירים את שיטות הטיפול באמצעות משחקים טיפוליים, חומרי יצירה ואמצעים מוחשיים אחרים. אחת המטרות המרכזיות בטיפול היא לעזור לילדים לפתח חוסן רגשי ולבטוח ביכולות שלהם להתמודד עם קשיים, אתגרים וחרדות בצורה טובה יותר בהווה ובעתיד.

מה חשוב לזכור כשילדכם חווה חרדה?

חרדה היא סימן למצוקה שיש להקשיב לה, ולכך שזה הזמן להעניק לילדים תמיכה ואמפתיה. ישנם פחדים תואמי גיל שיעברו באופן טבעי עם ההתפתחות וההבשלה של המוח, אבל לעומתם - יש פחדים מוגזמים ופחדים שאינם מתאימים לשלב ההתפתחותי של הילד/ה. במקרים אלו, מומלץ לפנות לעזרה מקצועית.  

איתור וזיהוי של החרדה בשלב מוקדם ומתן טיפול יעיל עוזר  לילדים להתמודד עם החרדות בצורה טובה ובריאה יותר. ילדים שמקבלים טיפול רגשי מתאים, בפרט טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT), רוכשים כלים  שעוזרים להם להתמודד עם אתגרי החיים, בהווה ובעתיד.

זכרו, חרדה אצל ילדים היא לא גזירת גורל – אפשר לזהות אותה בזמן ולתת לילד את הכלים שיאפשרו לו לגדול רגוע, בטוח ומסוגל יותר. באתר "אתם איתי" אנו מציעים תוכניות טיפול דיגיטליות חדשניות, בליווי אישי של מטפל/ת מוסמך/ת, המותאמות בדיוק לצורכי הילד שלכם ולחיי המשפחה. יחד, נוכל להפוך את החרדה לאתגר שניתן להתגבר עליו, ולתת לילדכם בסיס בריא לחיים מאושרים ומלאי ביטחון.

זה הזמן לפעול – לחצו כאן והתחילו את הצעד הראשון לעתיד רגוע יותר עבור ילדכם.