ילדים עם צרכים מיוחדים וטראומה
ילדים עם מוגבלות שכלית התפתחותית וילדים על הספקטרום האוטיסטי נמצאים בסיכון מוגבר לחוויות טראומטיות מסוגים שונים:
1. הזנחה פיזית ורגשית.
2. התעללות גופנית ומינית.
3. טראומה משנית כתוצאה מריסון ובידוד, ומהתערבויות אחרות המשמשות לוויסות ילדים שמתנהגים באופן שמסכן את עצמם או אחרים.
4. הם עשויים לעבור יותר הליכים רפואיים, שכן לעתים קרובות יש להם מחלות או מצבים כרוניים המחייבים ניתוחים והליכים פולשניים אחרים. משום כך, הם נמצאים בסיכון לטראומה רפואית.
לילדים עם מוגבלות התפתחותית בדרך כלל יש את אותם סוגים של תסמינים בעקבות טראומה כגון קשיי שינה וחרדה. אבל הספרות המקצועית מדווחת על תת דיווח על שיעורי החשיפה לטראומה בקרב ילדים עם צרכים מיוחדים מכמה סיבות:
1. חלקם מתקשים לתקשר את החוויות או המצוקה שלהם למטפלים ולאנשי מקצוע בגלל קשיים בתקשורת והבנה.
2. מטפלים נוטים לייחס שינויים בהתנהגות בעקבות טראומה למצב הנוירולוגי וההתפתחותי של ילדים עם צרכים מיוחדים. ייחוס שגוי כזה עלול לעכב או למנוע מהם לקבל טיפול מותאם.
3. קיימים אתגרים באבחון מכיוון שישנה חפיפה בתסמינים: קושי בהבחנה בין תסמיני המוגבלות לתסמיני הטראומה למשל הסתגרות והימנעות חברתית.
4. מיעוט כלי אבחון מותאמים ומתוקפים לאוכלוסייה זו. קיים מיעוט מחקרי בתחום ההערכה והטיפול המותאם בילדים אלה.
כיצד תזהו תגובות לטראומה אצל ילדים עם צרכים מיוחדים?
על פי רוב לאחר טראומה נראה טווח של בעיות בריאותיות ופסיכולוגיות, הקשיים החברתיים עשויים להתגבר בגלל חוסר שקט ופעלתנות יתר, כעס והסתגרות. באופן שכיח המצוקה מתבטאת בהפרעות אכילה ושינה ועלייה בקשיים הקשורים לאוטיזם (ASD) בתקשורת, במיומנויות מוטוריות וחברתיות. קשיים אלה נמצאו גם שנה לאחר הטראומה אצל ילדים שלא קיבלו טיפול מתאים.
זיהוי טראומה והטיפול בצעירים עם מוגבלות שכלית התפתחותית שסובלים ממצוקה בתגובה לטראומה מהווים אתגר מיוחד, אך קיימות מספר גישות שיכולות לשפר את האיתור והטיפול בילדים אלה:
סימנים התנהגותיים נפוצים:
- שינויים פתאומיים בהתנהגות: התפרצויות זעם חדשות, נסיגה חברתית, או התנהגות תוקפנית שלא הייתה קיימת קודם.
- שינויים בדפוסי שינה: קשיי הירדמות, סיוטים, התעוררויות תכופות.
- התנהגויות מווסתות: נדנוד גוף מוגבר, טלטול, או התנהגויות חזרתיות אחרות מוגברות.
- שינויים בתפקוד היומיומי: ירידה במיומנויות שכבר נרכשו כגון שליטה על צרכים.
- התנהגות הימנעותית: פחד ממצבים או אנשים שקודם לא עוררו חרדה. מאמץ להימנע מלדבר על הטראומה.
טיפול ב-PTSD בילדים עם צרכים מיוחדים
ילדים עם צרכים מיוחדים, ובפרט אלה עם מוגבלות שכלית התפתחותית, נמצאים בסיכון מוגבר לחוות טראומה ולפתח הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD). למרות זאת, הטיפול בטראומה באוכלוסייה זו לעתים קרובות אינו זוכה להתייחסות מספקת בשל אתגרים באבחון, תקשורת, ואמונות שגויות לגבי היכולתם שלהם להפיק תועלת מטיפול פסיכולוגי.
גישות טיפוליות מותאמות
1. טיפול קוגניטיבי-התנהגותי ממוקד טראומה מותאם
טיפול קוגניטיבי-התנהגותי ממוקד טראומה הוא אחת הגישות המבוססות ביותר לטיפול ב-PTSD בילדים. עבור ילדים עם צרכים מיוחדים, נדרשות התאמות:
א. הנגשת מושגים מופשטים באמצעות תמונות, סיפורים קונקרטיים ודוגמאות מוחשיות
ב. הארכת משך הטיפול כדי לאפשר זמן לעיבוד ותרגול מיומנויות
ג. חזרה על מושגים ומיומנויות באופנים שונים לחיזוק הלמידה
ד. מעורבות הורים ומטפלים בתהליך הטיפולי
ה. שימוש באמצעי המחשה כמו בובות, ציור, ועזרים להמחשת רגשות ומצבים
תוכניות הטיפול של "אתם איתי" מבוססות על הטיפול הקוגניטיבי התנהגותי הממוקד טראומה
אחת ההמלצות בספרות המקצועית היא לבחון את היעילות של טיפול מבוסס טכנולוגיה לילדים בעלי צרכים מיוחדים. למרות שהתוכניות הטיפוליות של "אתם איתי" לא נחקרו באוכלוסייה זו, טיפלנו בעשרות בודדות של ילדים על הספקטרום האוטיסטי במהלך מלחמת חרבות ברזל. הניסיון הראה שהטיפול אכן שיפר את החרדה ואת התפקוד שלהם. אנו מאמינים שהתכניות הדיגיטאליות של "אתם איתי" מתאימות לילדים בעלי צרכים מיוחדים בשל כמה סיבות:
א. הטיפול נערך בבית במקום בטוח.
ב. ההורים מקבלים הדרכה ותומכים בילדים בתהליך הטיפול.
ג. אמצעי המחשה ויזואלים בצורת משחקים, תמונות וסרטוני אנימציה.
עקרונות מנחים למטפלים העוסקים בטיפול בילדים עם צרכים מיוחדים שעברו טראומה
1. גישה מותאמת לטראומה ומוגבלות
יש להתייחס הן לצרכים הנובעים מהמוגבלות והן לצרכים הנובעים מהטראומה, תוך הבנה של האינטראקציה ביניהם:
הכרה בייחודיות: כל ילד חווה ומבטא טראומה באופן שונה, במיוחד בנוכחות מוגבלות
התאמה אישית: התאמת הטיפול לפרופיל האישי של כל ילד, כולל חוזקות וחולשות קוגניטיביות, מוטוריות וחושיות
שיתוף פעולה: עבודה משותפת עם צוות רב-מקצועי המכיר את הילד (חינוך מיוחד, קלינאי תקשורת, מרפאים בעיסוק)
2. תפקיד המשפחה ומטפלים
מעורבות המשפחה והמטפלים הינה קריטית להצלחת הטיפול:
הדרכת הורים: הכשרת הורים בזיהוי תגובות לטראומה ובתמיכה בילד
המשכיות טיפולית: שילוב אסטרטגיות טיפוליות בסביבה הביתית והחינוכית
פיתוח שפה משותפת: יצירת דרכי תקשורת מוסכמות לדיבור על חוויות וטריגרים
3. גישה מערכתית
עבודה רב-מקצועית: צורך בתיאום בין אנשי טיפול שונים
שילוב בתוכניות חינוכיות: הטמעת עקרונות טיפול מודע טראומה במערכות החינוך
רצף טיפולי: הבטחת המשכיות הטיפול במעברים בין מסגרות
4. התאמות תקשורתיות
התאמת אמצעי תקשורת בטיפול:
שימוש בלוחות תקשורת, תמונות וטכנולוגיה מסייעת
שימוש בשפה פשוטה והימנעות ממטאפורות וביטויים מופשטים
שימוש בסיפורים חברתיים: המחשת מצבים ופתרונות דרך סיפורים מותאמים
שימוש בתמונות, סמלים וויזואליזציה לתמיכה בהבנה ובביטוי
שלבים בטיפול
1. יצירת ביטחון וייצוב
סביבה בטוחה: יצירת סביבה צפויה, מוכרת ורגועה
וויסות חושי: זיהוי טריגרים חושיים והפחתתם
פיתוח מיומנויות התמודדות: לימוד שיטות הרגעה מותאמות (נשימה, הרפיה שרירית)
בניית אמון: יצירת קשר עקבי ואמין עם המטפל
2. עיבוד הטראומה
חשיפה הדרגתית: התקרבות איטית לזיכרונות ומצבים מעוררי חרדה
עיבוד חווייתי: שימוש באמצעים מגוונים לעיבוד החוויה (משחק, אמנות, תנועה)
יצירת נרטיב: בניית סיפור הטראומה באופן המותאם ליכולותיהם של הילדים
מתן משמעות: עזרה בפיתוח הבנה והקשר לחוויות הטראומטיות
3. שילוב וכישורי חיים
העברה לחיי היומיום: תרגול מיומנויות בסביבות שונות
חיזוק חוסן: פיתוח מיומנויות התמודדות לעתיד
תמיכה מתמשכת: יצירת מערך תמיכה ארוך-טווח
תכנון למצבי טריגר: הכנת תוכנית פעולה למצבים מעוררי חרדה
מניעה: תוכניות הדרכה והסברה כדי להפחית חשיפה לטראומה במסגרות החינוכיות
סיכום
טיפול ב-PTSD בילדים עם צרכים מיוחדים דורש גישה הוליסטית, גמישה ומותאמת אישית. בעוד שקיימים אתגרים ייחודיים, מחקרים מראים כי עם התאמות מתאימות, ילדים אלה יכולים להפיק תועלת משמעותית מהתערבויות טיפוליות. האפקטיביות של הטיפול תלויה במידה רבה בשיתוף פעולה בין המטפל, המשפחה והמערכות התומכות האחרות בחיי הילד, כמו גם בהכרה ביכולות ההחלמה והצמיחה של הילד עצמו.
