איך הורים יכולים לעזור לעצמם ולילדיהם להתמודד עם מלחמה?
המשאלה הבסיסית שלנו כהורים היא להסיר כל איום מעל ראשם של ילדנו ולגדל אותם בסביבה בטוחה. הטרור במדינת ישראל הינו מצב כרוני מתמשך ולאחר תקופת רגיעה, חוזר ומכה בנו גל נוסף שמציף אותנו בתחושות איום על חיינו וחיי ילדנו.
הורים רבים מספרים שהם לא יודעים איך לדבר עם הילדים שלהם על טרור ומלחמה ושהם חווים פגיעה ביכולת שלהם להגן על הילדים.
שיטות שעוזרות לילדים והורים להתמודד עם מלחמה וטרור
השיטות הבאות עוזרות להורים וילדים להרגיש יכולת עצמית גבוהה יותר להתמודד עם האיום באופן גמיש ומסתגל.
- שמירה על השלמות הגופנית וביטחון אישי.
- שמירה על השלמות הנפשית ופיתוח חוסן.
שמירה על הביטחון האישי
דברו עם הילדים והסבירו להם בצורה פשוטה שיש עכשיו סכסוך או מריבה ביננו לבין חלק מהמתגוררים בעזה למשל, ולכן אנחנו צריכים להיזהר.
הסבירו לילדים בצורה פשוטה מה לעשות כדי לשמור על עצמם. לדוגמה:
- מה לעשות כשנשמעת אזעקה.
- היכן יש מרחב מוגן ברחוב ובבית.
- כמה זמן לוקח להגיע למרחב המוגן מרגע שמיעת האזעקה.
תנו לילדים עצות ופתרונות מעשיים ותרגלו אותם. לדוגמה:
- מדדו את הזמן הנדרש כדי להגיע למרחב מוגן. תרגלו הליכה מהירה אך זהירה ומדדו זמן. זה ממחיש לילדים שיש להם זמן להגיע למקום מוגן ומפחית את הפחד.
- הכינו מראש חפצים אישיים שהילדים ירצו לקחת עמם בזמן השהייה במרחב המוגן.
- חישבו יחד על האפשרויות העומדות בפניכם לשמירת שיגרה יחסית.
- חישבו על מקומות בטוחים שבהם אפשר לבלות.
- סכמו מה הילדים צריכים לעשות כשהם נמצאים ברחוב ולפתע נשמעת אזעקה. לדוגמה, מי יכול לעזור? היכן יש מרחב מוגן בסביבה?
- תרגלו זאת יחד, ומצאו מקומות שבהם יש מרחב מוגן.
שיטות אלה יכולות לעזור לילדים להרגיש יותר בשליטה ולהיצמד פחות להורים.
תרגלו שיטות הרגעה וויסות רגשי
הסבירו לילדכם שבזמן מלחמה או טרור זה טבעי וגם מועיל להרגיש פחד ולחץ. המוח מפעיל את הגוף ומכין אותו לפעולות בריחה או לחימה, לכן הלב פועם מהר יותר ולחץ הדם עולה. הנשימה נעשית מהירה יותר ופחות עמוקה, השרירים מתכווצים ונמתחים, בלוטות האדרנל מפרישות אדרנלין שזורם במחזור הדם ומעלה את רמת העירנות הגופנית. זאת הסיבה שלעיתים מרגישים חוסר מנוחה, עייפות וקושי להתרכז ולישון.
שיטה שעוזרת להרגיע את המתח כשנמצאים במקום בטוח היא נשימה איטית. מומלץ לחזור על האימון הבא כמה דקות שלוש פעמים ביום, במיוחד לפני השינה. לקחת נשימה רגילה דרך האף, ולהוציא אוויר לאט לאט דרך האף. לנשוף בצורה איטית ולומר בלב לאט את המילה להרגע. כך: להרגעעעעעעע בקצב הנשיפה.
שחקו משחקים פעילים ומהנים כדי להפעיל את הגוף. נסו לשמור כמה שאפשר על שיגרה שבה שומים על זמני ארוחות, רחצה ושינה. כבו מדי פעם את הטלוויזיה או את הרדיו כדי לקחת הפוגה ולהתאוורר.
חזרה לשגרה
לאחר שאירועי הטרור והלחימה מסתיימים, ילדים ממשיכים לפחד. הם מתקשים להפריד ולומר לעצמם שעכשיו הם יכולים לחזור לשיגרה ולהרגיש יותר בטוחים. גם לנו לא פשוט להבחין בין המצבים. לעיתים קרובות מקומות או קולות וחפצים מזכירים את הטראומה ומעוררים מצוקה וחרדה למשל: צעקה, רעמים, וקולות הדומים לאזעקה. ילדים יכולים להגיב לרעשים הללו בבהלה, חרדה ובכי.
עזרו לילדים להפריד בין דברים שמזכירים להם את האירועים הקשים למצבים שבהם כדאי להיזהר ומצבים בטוחים למדי. לדוגמה, רעש של אופנוע נוסע מזכיר אזעקה אבל הוא לא מסוכן, רעמים בלילה חורפי יכולים להבהיל אך הם לא מסוכנים אם הילדים בבית. הסבירו לילדים שאתם תיידעו אותם מתי יש מצב שבו צריך להישמר ולפעול כפי שסיכמתם.
לעכל את הזיכרונות הקשים
אפשרו לילדים לדבר על הזיכרונות הקשים שהם עברו. שיחה, ציור והבעת רגשות ומחשבות שקשורים לאירועים הקשים עוזרים להפריד בין חוויה מחדש להיזכרות. תנו לילדים לאוורר את הרגשות שלהם ועזרו להם לחשוב אחרת על המצב. ילדים יכולים לשתף מחשבות לא מדויקות שנובעות מחוסר הבנה או הכרות עם המצב.
מחשבות שגויות גורמות לילדים להרגיש אשמה, כעס, בושה וחרדה. תנו לילדים דפים וצבעים, אביזרים (בובות, משחקים, תחפושות) שעוזרים להם להציג את הזיכרונות הקשים שהם עברו. אלו עוזרים לילדים לבטא רגשות, מחשבות וזיכרונות שהם מתקשים לייצג בעזרת מילים. כשמאפשרים לילדים לספר את הסיפור המפחיד ולהציג את הזיכרונות המפחידים בעזרת משחק (בובות ואביזרים) וציור:
- הם חווים ירידה במצוקה ועליה בתחושת השליטה והמסוגלות.
- הם מפסיקים לפחד מהזיכרון.
- חל שיפור בתגובות פוסטטראומטיות כמו חלומות מפחידים, מחשבות ודימויים חודרניים.
- נוצרת אפשרות לחשוב אחרת, לשנות את המחשבות השגויות ולהבין יותר טוב את מה שקרה.
- חלה הפרדה טובה יותר בין מזכירי טראומה לסכנה ממשית.
לכל שאלה שיש לכם, אתם איתי כאן לשירותכם. צרו איתנו קשר והתחילו להרגיש יותר טוב.
