איך טראומה משפיעה על ילדים בגיל הרך- ומה אפשר לעשות כדי לעזור?

כשילדים עוברים חוויה קשה - טראומה -  זה לא עובר לידם. גם אם הם לא  מבטאים את מה שהם עברו באופן ישיר, הגוף והנפש מגיבים בדרכם.
טראומה היא פגיעה בגוף או בנפש שנגרמת כתוצאה מחשיפה לאירועים קשים כמו מלחמה, תאונה, פציעה, טיפול רפואי פולשני, או אובדן של דמות קרובה. אמנם לא כל הילדים שעברו טראומה יפתחו תגובות פוסט-טראומטיות אבל גם בקרב ילדים בוגרים וגם בקרב ילדים צעירים מאוד, כולל פעוטות בני שנה עד שלוש, עלולה להתפתח הפרעה  פוסט-טראומטית שמשפיעה על התפקוד היומיומי, על הקשרים עם אחרים ועל ההתפתחות הרגשית והגופנית.

מהם הסימנים להפרעה פוסט-טראומטית אצל פעוטות וילדים צעירים?

תגובות פוסט טראומטיות בגיל הרך יכולות להתבטא בדרכים רבות - לעיתים ברורות, ולעיתים עדינות וחמקמקות. ילדים צעירים לא תמיד מסוגלים להסביר במילים מה הם מרגישים, והמצוקה שלהם מתבטאת  בשינויים בהתנהגות, תגובות גופניות ומשחק פוסט-טראומטי. לכן, חשוב שהמבוגרים סביבם יהיו ערים לסימנים גם אם הילד או הילדה "נראים רגיל" רוב הזמן.

חוויה מחדש של האירוע: אחד הסימנים הבולטים הוא חזרה עקשנית של זיכרון הטראומה. ילדים עשויים לסבול מסיוטים חוזרים בלילה, ולבטא את העיסוק הטורדני שלהם בארוע הקשה שהם עברו באמצעות משחק (כמו למשל להסיע אמבולנס, לעשות תאונה בין 2 מכוניות משחק וכדומה). ישנם ילדים ששואלים שוב ושוב שאלות על האירוע, מתקשים "להניח לזה", ולעיתים מגיבים בתגובות גופניות ורגשיות כמו קיפאון, בכי, חרדה או רעד  כשמשהו מזכיר להם את הטראומה.

הימנעות: ילדים רבים ינסו להתרחק מכל דבר שמזכיר להם את מה שקרה. זה יכול לבוא לידי ביטוי בסירוב ללכת למקום מסוים, להיפגש עם אדם מסוים, להשתתף בפעילות שהם אהבו לפני הטראומה, או להחליף נושא בשיחה באופן חד. לדוגמה, ילדה שעברה טיפול רפואי מכאיב עלולה להגיב בחרדה גם אם היא רואה תמונה של רופא או ילד שמחופש לרופא.

ירידה ברגשות חיוביים: לעיתים, ילדים שנפגעו חווים פחות שמחה. הם נסגרים, ממעטים לחייך, מוותרים על משחק עם חברים, ונראים "כבויים" או חסרי אנרגיה. זו לא "סתם תקופה שקטה"  אלא סימן לכך שהעולם הפנימי שלהם עבר טלטלה.

עוררות יתר: ילדים שחווים עוררות יתר נראים לעיתים דרוכים, עצבנים, מתוחים ודרוכים. הם עשויים לבכות לעיתים קרובות, להתפרץ בכעס גם על דברים קטנים, להתקשות להתרכז, להתקשות להירדם ולהתעורר שוב ושוב בלילה. לעיתים, כל רעש חזק מקפיץ אותם - כאילו הגוף שלהם לא מצליח להירגע.

גם אם התגובות הללו נראות טבעיות בשלב הראשון - חשוב לעקוב. בחלק מהמקרים הן יחלפו מעצמן, ככל שהזמן יעבור ותחושת הביטחון תתחזק התגובות הללו ירגעו. אבל אם הסימנים ממשיכים - אל תחכו. תגובות פוסט-טראומטיות לעיתים  לא נעלמות מעצמן, ולטיפול מוקדם יש כוח אמיתי לחולל שינוי.

גם ההורים נפגעים - והקשר בין הילדים להורים עלול להיפגע

כאשר ילדים עוברים טראומה, הם כמעט תמיד חווים אותה יחד עם דמות מטפלת - לרוב ההורים. לפעמים ההורים נוכחים ממש בזמן האירוע, כמו במקלט בזמן אזעקה או ליד מיטת בית החולים. במקרים אחרים, הם שומעים על מה שקרה לילד או לילדה שלהם רק בדיעבד. כך או כך, ההשפעה אינה נעצרת בילד או בילדה אלא שהיא משפיעה גם על ההורים.

הורים עלולים לחוות תגובות פוסט-טראומטיות בעצמם: רגשות  אשמה, חוסר אונים, זעם, בלבול, או דריכות מתמדת. כאשר הם עדים לסבל של ילדיהם, למשל בזמן טיפול רפואי פולשני, רגשות האשמה על כך שהם לא הצליחו "להציל" את הילד/ה או להקל על הכאב שלו/ה עלולים להציף אותם זמן רב לאחר הטראומה.

מחקרים מראים כי תסמינים פוסט-טראומטיים אצל הורים שילידהם עברו טראומה נפוצים יותר ממה שנהוג לחשוב. למשל, 42.1% מהאימהות לפעוטות שחלו במחלה קשה כמו סרטן, סבלו מתסמינים כאלה בעצמן. גם הורים לילדים שנפצעו או נאלצו לעבור פרוצדורות רפואיות מכאיבות ומפחידות דיווחו על מצוקה רגשית עזה.

ואיך זה משפיע על הילדים? ילדים צעירים שואבים ביטחון מהקשר עם ההורים שלהם. אם ההורים מתמודדים עם תגובות פוסט-טראומטיות בעצמם, הם מתקשים להרגיע את הילדים שלהם, נמנעים מלדבר על מה שקרה ומגוננים מאוד על הילדים, וכך הם משדרים למעשה את המסר של הימנעות. בתגובה לכך, הילד או הילדה עלולים להרגיש בדידות וחרדה ולהמשיך להימנע ממצבים שונים למרות שהם אינם מסוכנים. לעומת זאת, כאשר ההורים מצליחים לספק נוכחות יציבה, חומלת ומכילה - הם מעניקים לילדים קרקע להתגברות והחלמה מהסימפטומים הפוסט-טראומטיים.

לכן, הדרכה להורים והתייחסות להשפעה של הטראומה והסימפטומים הפוסט-טראומטיים על הקשר בין ההורים והילדים הוא לא רק "תוספת מומלצת" - אלא מרכיב הכרחי בטיפול בילדים שעברו טראומה.

למה חשוב לא לחכות?

התגובה הטבעית של הורים היא לרצות להגן על הילדים, אבל לעיתים, הרצון להאמין ש"הכל יעבור מעצמו" דווקא דוחה את הפנייה לטיפול. הורים ואפילו אנשי טיפול עלולים לחשוב בטעות שילדים קטנים "לא באמת מבינים" או שהם "ישכחו את מה שקרה להם עם הזמן".

לצערנו, המציאות מראה אחרת. ילדים שלא מקבלים מענה רגשי מתאים לאחר טראומה עלולים לפתח קשיים רגשיים, התנהגותיים וגופניים שיבואו לידי ביטוי לאורך חודשים ואף שנים. התנהגויות כמו חרדות, בעיות שינה, הימנעות חברתית, התקפי זעם או רגרסיה (נסיגה התפתחותית) (למשל חזרה להרטבה) הן רק חלק מהביטויים האפשריים של תגובות של ילדים לטראומה.

ככל שהטיפול מתחיל מוקדם יותר - כך עולים הסיכויים להחלמה מלאה. בגיל הרך, המוח והנפש עדיין גמישים במיוחד, והיכולת לריפוי גבוהה. איתור מוקדם מאפשר להפסיק את הסבל לפני שהוא נטמע עמוק.

טיפול CBT לפעוטות – עוזרים לסימבי 

בשנים האחרונות פותחו תוכניות טיפוליות מותאמות במיוחד לגיל הרך, כמו התוכנית שלנו -  "עוזרים לסימבי" - המבוססת על טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) לילדים בגילאי 4 עד 6.
מדובר בתוכנית טיפולית חדשנית ודיגיטלית, שפותחה על ידי צוות מומחים בתחום הטיפול בטראומה בגיל הרך, בשיתוף אנשי אקדמיה מובילים ומטפלות רגשיות מהשדה הטיפולי. התוכנית מבוססת על מודל טיפולי מבוסס ראיות שעבר מחקר קליני מקיף, ומותאם במיוחד לצרכים של ילדים צעירים והוריהם.

הליווי המקצועי ניתן מרחוק, באופן נגיש ונוח, תוך שילוב של תכנים אינטראקטיביים וכלים מעשיים. ההורים מהווים חלק בלתי נפרד מהתהליך, מקבלים תמיכה והדרכה, וכך הם מצליחים לעזור גם לעצמם וגם לילדיהם לעבד את החוויה הטראומטית ולהתחיל בתהליך הריפוי.

התוכנית הטיפולית כוללת שתי גרסאות:

• תוכנית מניעתית (6-4 שבועות) - ניתנת בסמוך לחשיפה לאירוע, במטרה למנוע התפתחות של תסמינים כרוניים.
  
  
• תוכנית טיפולית (12 שבועות) - מותאמת לילדים שמראים תסמינים פוסט-טראומטיים. 

בתוכניות הטיפול מסבירים להורים וילדים על טראומה והשלכותיה על ילדים והורים, או במילים אחרות נותנים להם הסבר פסיכו-חינוכי על תגובות נפוצות לטראומה וכיצד מטפלים בהן. בשלבים הבאים בטיפול נערך תהליך הדרגתי של עיבוד רגשי של זיכרון הטראומה והתמודדות עם הסימפטומים בצורה שמקדמת את הילדים וההורים להחלמה.

התוכנית מבוססת על מפגשים מקוונים קבועים עם מטפל מוסמך, לצד סרטוני אנימציה, משחקים אינטראקטיביים ומשימות מותאמות גיל, שאותן מבצעים הילדים בבית בליווי הוריהם. החלק הראשון מוקדש כולו להורים - לצורך למידה, הכנה רגשית והיכרות עם הכלים. רק לאחר מכן מתחילים השלבים הטיפוליים עם הילד, תוך שילוב ההורה כחלק פעיל בתהליך.

לאורך התוכנית, ובאמצעות סיפורו של החתול סימבי, הילדים לומדים שיטות המסייעות להם להירגע, להתחזק, להתמודד עם זיכרונות קשים ועם מצבים שגורמים להם להגיב בחרדה, ולפתח דפוסי חשיבה מחודשים ומיטיבים.

הכול מועבר בגובה העיניים, בקצב שמתאים לילדים, ומאפשר להורים להפוך לשותפים אמיתיים במסע ההחלמה של ילדיהם.

רוצים לשמוע עוד? אנחנו כאן בשבילכם

אם אתם מזהים סימנים של מצוקה אצל הילד או מרגישים שאתם זקוקים לעזרה - אל תישארו לבד. גם בתקופות חירום, חוסר ודאות או מצבים רפואיים קשים - יש מה לעשות.

צרו איתנו קשר ונשמח לעזור – כדי שאתם וילדיכם תחזרו  להרגיש יותר טוב.