איך ילדים מגיבים לאבל?

אובדן של אדם קרוב הוא קשה בכל גיל, אך לאובדן של מישהו קרוב בגיל יש השפעה עמוקה יותר על ההתפתחות הרגשית של ילדים. לכן, חשוב לעקוב אחר התמודדות של ילד עם אובדן.

תגובות נורמליות של ילדים לאחר אובדן בהסתכלות התפתחותית

התגובות של ילדים לאובדן קשורות באופן ישיר להתפתחות הקוגניטיבית שלהם. כמו כן, הסביבה והתרבות שבה גדלים הילדים גם כן משפיעות על ההתפתחות הקוגנטיבית שלהם.

תינוקות יביעו את המצוקה שהם מרגישים דרך חוסר שקט וקושי להירגע. אצל פעוטות עד גיל שנה בולטים בעיקר תסמינים גופניים ובמרכזם קשיים באכילה, בשינה ובמערכת העיכול. ילדים בגילאי הגן ובית הספר יסרבו לקבל את המוות ויגיבו לחדשות במחאה ויחפשו אחר הנפטר. בכי מתמשך, עצב טבעי והתכנסות פנימית הם גם תגובות נפוצות לגילאים אלו.

חלק מהילדים בגיל ההתבגרות יחוו פחדים אופיניים לגילם, במרכזם פחד לאבד את ההורה או דמות משגיחה אחרת וחרדה לשלמות הגוף. קיים מצב בו ילדים מסויימים יכעסו על המת משום שעזב אותם. חלק מהילדים אפילו יגיבו בנסיגה התפתחותית. מתלות רבה במבוגרים והיצמדות אליהם ועד הרטבת לילה. הפרידה בטרם עת מאדם קרוב יכולה לעורר מצוקה ודאגה לגבי מוות אשר באה לידי ביטוי בשאלות חוזרות על הנושא כגון "האם אני אמות?" או "האם אתה תמות?"

התפתחות קוגניטיבית והבנת המושג מוות

ניסיונות לתת משמעות להיעדרות של הנפטר משקפים את ההתפתחות הקוגניטיבית של הילד ואת מגבלותיה. ההבנה של המושג "מוות" מושפעת מהתפתחות יכולות החשיבה של הילד, בפרט היכולת להכיר את המרכיבים השונים הכלולים במושג מוות: המוות קורה לכולם. הוא סופי ובלתי הפיך. גופם של הנפטרים אינו מתפקד והם לא אוכלים, מדברים, משחקים, או נושמים.

רוב הילדים בגילאי הגן מבינים במידה מסוימת שהמוות הוא אוניברסלי, אבל רק בגיל מאוחר יותר (6-10) הם מצליחים להבין את חוסר התפקוד של הגוף ואת הסופיות שבמוות. לכן, ילדים בגיל הרך ידאגו לגופו של הנפטר ויחכו שיחזור. ילדים בגילאי בית הספר היסודי מתחילים להבין את המוות בצורה שדומה להבנה של מבוגרים, אבל הם מתקשים להאמין שזה יכול לקרות להם או לקרובים אליהם. בני נוער, בדומה למבוגרים, רואים במוות כסופי ואוניברסלי ומסוגלים להבין שהם והקרובים אליהם אינם חסינים לו. 

מהו אבל טראומטי בילדות?

אבל טראומטי בילדות(Traumatic Grief in Childhood) הוא מצב רגשי ונפשי שבו הילד חווה אובדן של אדם משמעותי בחייו בדרך שגורמת לטראומה. תסמינים אלו באים לידי ביטוי באופן עוצמתי יותר מתגובות של ילדים בתהליך אבל "רגיל". אבל רגיל כולל רגשות של עצב, געגוע, בלבול, ולעיתים חרדה – והוא תהליך נורמלי ובריא של הסתגלות לאובדן.

אבל טראומטי מתרחש כאשר האובדן קורה בדרך הגורמת לטראומה. לדוגמה, אם מדובר באובדן פתאומי, אלים, מפחיד, או שהילד אינו מבין אותו (למשל: תאונה קשה, רצח, התאבדות, מוות במלחמה או אסון). במצב כזה, החוויה הטראומטית משתלטת על הזיכרון שיש לילד מהאדם שהלך לעולמו, והילד לא מצליח "להתאבל" או להיפרד כהלכה, כי הפחד, הלם, או האשמה לא מאפשרים לו להתקדם.

 מאפיינים עיקריים של אבל טראומטי בילדות:

• חזרה על זיכרונות או דימויים קשים מהאובדן (כמו תיאור המוות, צעקות, או הסביבה בה קרה).
  
  
• הימנעות מדברים שמזכירים את האדם שנפטר, כמו סירוב לדבר עליו/ה או חוסר יכולת להסתכל על תמונות שלו/ה. 
  
  
• תחושת אשמה, למשל: "אולי זו אשמתי?" או "אם הייתי שם הייתי יכול".
  
  
• תסמינים של חרדה, הפרעות שינה, או דריכות יתר.
  
  
• קושי לחזור לתפקוד שגרתי בבית, בלימודים או בקשרים חברתיים.

מתי צריך לפנות לעזרה מקצועית? מהם האורות האדומים? 

חשוב לפנות לעזרה מקצועית כאשר:

• ילדים מגיבים בחיפוש עקשני אחר הנפטר וקריאה חוזרת בשמו.
   
• כשהילד פוגש בדברים שמזכירים את הנפטר כמו תמונה שלו, הוא נראה אדיש או מנותק, או לחילופין רגיש בצורה קיצונית. 
  
  
• דיכאון, עייפות או אובדן אנרגיה. 
  
  
• חוסר עניין בפעילויות מהנות וקשרים חברתיים.
    
• סיכון עצמי ופגיעה עצמית.
   
• אשמה.
  
  
• שינויים משמעותיים בהרגלי שינה ואכילה. 
  
  
• כאשר התסמינים מפריעים להתפתחות הנורמטיבית של הילדים, לתפקודם היומיומי, לקשרים שלהם עם אחרים, ובפרט כשהקשיים הללו נמשכים למעלה מחודש. 

השפעת הטראומה על הקשר בין הילד להורה

אם ההורה היה מעורב באירוע הטראומתי (למשל, שיתף פעולה עם פרוצדורה רפואית, נהג במכונית בזמן התאונה, או לא שמר מספיק טוב על הנפטר), הקשר בין ההורים לילדים, שהוא אחד מהגורמים המחסנים שעוזרים לתהליך ההחלמה מטראומה, יכול להיפגע. פגיעה הזו באה לידי ביטוי בפיתוח תסמינים כרוניים של אבל טראומתי בקרב ההורים, כמו דיכאון וחרדה הורית, אשמה ו-PTSD.

לכן, חשוב ביותר שההורים יקבלו טיפול למצוקה שהם חווים. גם עבור עצמם, וגם עבור ההחלמה של ילדיהם. אם הילד צעיר במיוחד מומלץ לעבור את הטיפול באופן דיאדי, כלומר שהטיפול נערך עם ההורים והילדים ביחד, על מנת לעזור להורים לתמוך בתהליך ההחלמה של הילדים.

אבני היסוד של הטיפול הדיאדי ממוקד טראומה

הטיפול הדיאדי מתמקד בתגובות לטראומה, ושם את הקשר בין הילד להורה במרכז. 

הדיאדה נראית, נשמעת ומוכלת. להורים ניתנות התערבויות שמקדמות הבנה, הכלה והרגעה, וחשיפה הדרגתית לרגשות, מחשבות, זיכרונות ומקומות שמזכירים את הטראומה ומעוררים מצוקה. ההורים והילדים לומדים להפסיק להימנע ממקומות ומצבים שמזכירים את הנפטר ולא מרגישים בטוחים. כמו כן, הם לומדים לדבר על נושאים שמעוררים רגשות כואבים.

סיכום

האבל הוא תהליך מורכב ומתמשך שדורש הבנה עמוקה של השלבים ההתפתחותיים השונים. ישנה חשיבות רבה בזיהוי מוקדם של אבל טראומטי ובמתן תמיכה מתאימה לילדים ומתבגרים המתמודדים עם אבל ומתן מענה מקצועי בהתאם. כפי שלמד דוד המלך לאחר מות בנו, יש זמן לאבל ויש זמן להמשיך בחיים - "אני הולך אליו והוא לא ישוב אלי".

 
התכנית הדיגיטלית שלנו "עוזרים לסימבי" מעניקה טיפול דיאדי ממוקד טראומה שהוכח כטיפול יעיל. אתם מוזמנים לקרוא על התכנית פה באתר אתם איתי וליצור עמנו קשר לשאלות ומידע נוסף.

מקורות ומחקרים מדעיים

Cohen et al., (2011) Trauma-Focused CBT for Traumatic Grief in Military Children. Journal of Contemporary Psychology, 41, 219–227. 

Spuij et al., (2013) Cognitive-Behavioral Therapy for Prolonged Grief in Children: Feasibility and Multiple Baseline Study. Cognitive and behavioral practice, 20, 349–361.

Dorsey, et al., (2020). Effectiveness of Task-Shifted Trauma-Focused Cognitive Behavioral Therapy for Children Who Experienced Parental Death and Posttraumatic Stress in Kenya and Tanzania: A Randomized Clinical Trial. JAMA psychiatry, 77, 464–473.